שוב,
כמו מקיץ אל חלום,
מתחמק מן האור,
מגשש בין כתלי.
החזון
ערפילי כחלב
כשל חולם מאוכזב
המכווץ אישוניו.

אל תבכה, אני בוכה בשבילך,
אל תפנה, אני אצעד בשבילך
עד כלות רגלי בחוליי,
עד אפול וגופי שבור
למרגלות הנהר העכור.

שוב,
בהמיה רחוקה,
כמו עוד מוות בזוי
הנסתר בסמטה
שממול...

אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה, אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה. זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא, וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה! מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִ...

היו היה פעם,
כך סבתא אומרת,
היו היה פעם קרקס.
בין חבל לחבל
שם דמות מכרכרת
זאת דמות הליצן הננס.

שמש עולה יורד גם הליל
אך הליצן עוד ממשיך וצוהל.

קטן וזעיר הוא נראה מול היתר
אך עת לזירה הוא נכנס -
פורץ הקהל בתשואות חן לפתע
לכבוד הליצן הננס.

שמש עולה...

עיניו מעולם לא...

מתוך "לנצח נשאר" - ערב לזכרו של אמיר פרישר גוטמן, שנערך ביום השנה השני למותו את מילות השיר האם זה להתראות כתב אמיר פרישר גוטמן בזמן שהותו בבית החולים, כשהוא חושב שהוא חולה בסרטן ותוהה האם עוד רגע הכל נגמר. השיר, שנוסח מתוך מחשבותיו של ינאי, בן זוגו של אמיר, משרטט בעצב...

איתך ובלילה תמיד איתך 
ורוצה לאהוב רק לך 
עד שבוקר יאיר אותך 
איתך ובלילה תמיד שלך 
ושומר על אהבתך 
את ליבי שם בתוך ליבך 
נרדם איתך 

כמה שנים לפנינו ביחד 
רק שזה לא יגמר 
אני לא רוצה שתחיי לי בפחד 
לפעמים זה שובר 
תני לי לחלום לדמיין שביחד 
נחיה שם עד סוף החיים 
בבית...

כשאמות, משהו ממני, משהו ממני 
ימות בך, ימות בך. 

כשתמות, משהו ממך בי, משהו ממך בי 
ימות איתך, ימות איתך. 

כי כולנו, כן כולנו 
כולנו רקמה אנושית אחת חיה 
ואם אחד מאיתנו 
הולך מעמנו 
משהו מת בנו - 
ומשהו, נשאר איתו 

אם נדע, איך להרגיע, איך להרגיע 
את האיבה, אם רק נדע....

כי ראיתי את דרכי נעלמת 
ביער סבוך, בין קירות חורשים 
ובתוך האדמה המדממת 
רגלי ננעצו, היכו שורשים 

ולרגע יכולתי לשמוע 
עלים מלמדים שירתם 
ורציתי לעלות גבוה 
לפרוח איתם 

הכרתי טיפותיו של הגשם 
נקוות בתוכי, יורדות מתחתי 
והרוח קרה ונואשת 
הקפיאה אותי, הכבידה עלי 

ולרגע...