שיר ישראלי - הכותל עופרה חזה מילים: יוסי גמזו לחן: דובי זלצר

עמדה נערה מול הכותל שפתיים קרבה וסנטר. אמרה לי: "תקיעות השופר חזקות הן, אבל השתיקה עוד יותר..." אמרה לי: "ציון הר הבית" שתקה לי: "הגמול והזכות", ומה שזהר על מצחה בין ערביים היה ארגמן של מלכות. הכותל - אזוב ועצבת, הכותל - עופרת ודם. יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם. עמד הצנחן מול הכותל, מכל מחלקתו רק אחד אמר לי: "למוות אין דמות אך יש קוטר - תשעה מילימטר בלבד..." אמר לי: "אינני דומע", ושב להשפיל מבטים, "אך סבא שלי, אלוהים היודע, קבור כאן בהר הזיתים". הכותל - אזוב ועצבת... עמדה בשחורים מול הכותל אמו של אחד מן החי"ר. אמרה לי: "עיני נערי הדולקות הן ולא הנרות שבקיר". אמרה לי: "אינני רושמת שום פתק לטמון בין סדקיו. כי מה שנתתי לכותל רק אמש, גדול ממילים ומכתב". הכותל - אזוב ועצבת... עמד מול הכותל עימנו הרב הישיש בתפילה. אמר לי: "אשרי שזכינו כולנו" ושב, ונזכר, לא כולם. עמד בדמעה מנצנצת יחיד בין עשרות טוראים. אמר לי: "מתחת לחאקי, בעצם, כולכם כוהנים ולווים